בימי הביניים בארצות הדוברות ערבית הייתה הלשון הערבית לשון התרבות של היהודים לצד העברית. העילית היהודית כתבה בערבית רבות מיצירות הפרוזה הנשגבות שלה וגם מסמכים ומכתבים רשמיים. לשון הטקסטים הערביים-יהודיים בימי הביניים היא “ערבית בינונית” שמשמשים בה יחד יסודות ערביים קלסיים ובתר־קלסיים, יסודות נאו-ערביים. המאפיינים גם את הלהגים הערביים המודרניים, וכן תיקונים מדומים.
המילון מכוון בעיקרו לטקסטים ספרותיים ולטקסטים תיעודיים מן השליש הראשון של האלף השני לסה”נ, שהיא התקופה הקלסית של הערבית היהודית. הוא מבוסס על כתביהם של גדולי ישראל – רב סעדיה גאון, רבי יהודה הלוי, הרמב״ם ואחרים – וכן כלול בו חומר מספרות השאלות והתשובות, ממכתבים אישיים ומסחריים ומתעודות אחרות. הספרות המילונית לטקסטים האלה מוגבלת למדיי, והמילון הזה בא להשלים את החומר החסר במילונים הקיימים. הוא מתעד בעיקר את היסודות שאינם קלסיים ב׳ערבית הבינונית”, ובזה ייחודו וחידושו.
המילון מכיל כ־9000 ערכים, רבים מהם טרם תועדו, והוא המילון המקיף הראשון לערבית היהודית של ימי הביניים.
יהושע בלאו, פרופסור (אמריטוס) לשפה ולספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ונשיאה לשעבר של האקדמיה ללשון העברית, הוא ראש המדברים בחקר הערבית היהודית של ימי הביניים.
